משנה: הוא זוכה לפרסום והערצה, שר עם גדולי הזמרים על אותה במה, מופיע ברחבי הארץ והעולם, ולמחרת חוזר לבית הספר ולחברים הרגילים בכיתה @ האם תופעת ילדי הפלא היא חוויה חיובית או מיותרת לכוכבים הצעירים? @ הילדים המפורסמים של המוזיקה החסידית בעבר מספרים על המעבר בין הלילות המלהיבים על הבמה לימים השגרתיים בבית הספר, על ההתמודדות עם חילוף הקול ועל הדרך לאזן בין התהילה לחיי הילדות
![]()
קרדיט: יוסף ארנפלד
[post_ad]
לידים:
עמית ליסטוונד: אל תדחפו את הילדים שלכם בכוח לבמה אם אין להם את זה. האכזבה יכולה להיות גדולה מאוד. לפעמים אנחנו נותנים לילדים תחושה שהם שרים מאוד יפה ושצפוי להם עתיד מוזיקלי מזהיר, וזה לא נכון. הילד מפתח ציפיות, וכגודל הציפיות - גודל האכזבות
שרוליק הרשטיק: לא הייתה תקשורת כמו היום, שהכול נמצא בתוך דקות אצל כולם. הייתי מופיע והילדים בכיתה לא היו יודעים כלום. כשהייתי מספר לחברים שלי שהופעתי, הם חשבו שאני מדמיין. לא התייחסו אליי ברצינות, כי זה לא היה עניין
אם תיכנסו להיכל ישיבת 'אור החיים'בירושלים, קשה להאמין שתצליחו לזהות מי מבין מאות הלומדים באולם הוא ילד פלא לשעבר וזמר בהווה.
גם החברים במשרד עורכי הדין היוקרתי יתקשו להאמין שהשותף שלהם במשרד טיפח בעבר הלא רחוק קריירה מוזיקלית ענפה, כמו גם המנכ"ל של חברת קוסמטיקה מובילה, שכילד חרך את הבמות ברחבי העולם.
מתברר שחלק נכבד מילדי הפלא שהכרנו בעבר השאירו מאחוריהם לא רק את הילד, אלא גם את הפלא. רק לאחרונה זכה עוזיה צדוק חובש הכיפה במקום הראשון במסגרת תוכנית ריאליטי בערוץ 2, ועורר גל של הערצה לא רק בקרב אחיו למגזר. אבל צדוק אינו ילד הפלא הראשון שצמח במחוזות הללו. קדמו לו בעשורים האחרונים עוד כמה ילדים שבלטו בנוף המוזיקה החסידית. חזרנו אליהם כדי לבדוק איך צלחו את תקופת הזוהר כילדים, מה היו הקשיים והאם המחיר שווה את התוצאה.
"להכיר את הטוב, הרע והמכוער"
"יש אמונה, לא אכנע. אשא אל שמיים תפילה. כמו פרח קמל שנפתח ועלה, אתחיל הכול, הכול מהתחלה"– מי שהמילים האלה מוכרות לו היטב, מן הסתם תהה לעצמו לפני כעשור וחצי לאן נעלם ילד הפלא המוכשר עמית ליסטוונד, שביצע את הלהיט ההיסטרי הזה. היה זה להיט אחד מתוך קריירה מוזיקלית ענפה, שכללה מאות הופעות לצד גדולי הזמר החסידי. הוא הספיק להוציא קרוב לעשרה אלבומים, הכוללים מוזיקה חסידית, פרקי חזנות ואפילו קלטות ילדים. כיום הילד כבר בן 32, ובמקצועו הוא עורך דין המתמחה בתחום נזקי גוף.
עמית התחיל לשיר כבר בגיל חמש-שש, בעיקר סביב שולחן השבת בבית. בהמשך הצטרף למקהלת בית הספר חב"ד ברחובות, שבו למד. בגיל 1112 שר כבר בבר מצוות של חברים. באחת הבר-מצוות שמע אותו אדם שהכיר את החזן חיים אליעזר הרשטיק. הלה סיפר לחזן שיש "ילד ששר מאוד יפה", וקישר בין השניים. עמית החל ללמוד אצלו שיעורי פיתוח קול ונחשף דרכו לעולם המוזיקה. הרשטיק הביא אותו לקונצרטים נחשבים בהיכל התרבות בתל אביב, והשניים המשיכו הלאה לחתונות בחוץ לארץ. באחת החתונות ניצח על התזמורת המעבד משה (מונה) רוזנבלום, שהתחבר אליו מיד, ומשם הדרך לקריירה מוזיקלית הייתה קצרה.
בשלב מסוים הקול התחיל להתחלף, אבל עמית לא יצא להפסקה. "כמו שצייר לא יכול להפסיק לצייר גם כשהוא לוקח פסק זמן מתערוכות, גם זמר לא מפסיק לשיר. הוא רק מכוון את השירה למקומות הנכונים", משתף ליסטוונד. אחרי שהקול התחלף ובתזמון מושלם הוא התגייס לצה"ל והחל להופיע במסגרת להקת הרבנות הצבאית. עם שחרורו פנה לאפיקים נוספים, "לא פחות מוצלחים", כלשונו. "המוזיקה זה לא דבר שיכול לצאת ממך. זה לא שקמתי יום אחד ואמרתי שאני לא רוצה יותר להמשיך עם מוזיקה. גם היום אני מתעסק מאחורי הקלעים במוזיקה, בדברים שפחות שומעים עליהם. אבל בגיל 21, כשיש מכלול שיקולים, אתה מגלה שיש עוד עיסוקים יפים ולא פחות משמעותיים, שאפשר לבנות מהם קריירה. זה לא בהכרח להזניח את המוזיקה", הוא מסביר.
ליסטוונד שמח בתקופה המוזיקלית שעבר כילד. "גם במצב הנתון שלי כיום, עם האישה והילדים, הייתי רוצה לחזור אחורנית לאותו גיל, אבל כנראה שזה בלתי אפשרי", הוא אומר בחיוך. "זה תקופה מאוד משמעותית ומבגרת. היא מלמדת אותך כבר בגיל מאוד צעיר להכיר את העולם הטוב, הרע והמכוער. בשלב מאוחר יותר ידעתי להתמודד עם דברים שלא בטוח שהיה לי יותר קל להתמודד איתם, אם לא הייתי מקבל את הצידה הזאת לדרך".
ובכל זאת, אין שום חסכי ילדות?"למי שיש רקע בריא, אין שום חסכים. נכון שאתה מדלג על שלבים חשובים בילדות לטובת דברים אחרים, אבל הם משמעותיים וחווייתיים לא פחות. כל ילד מוכשר בכל תחום שהוא היה שמח להיות בקדמת הבמה, זה מאוד מחמיא ומעלה את האגו. אין ספק שזה בא על חשבון הילדות בהמון מובנים, אבל במובנים אחרים אתה מרוויח דברים שאחרים לא יעשו כל חייהם, גם כבוגרים. בנוסף לכך, המון דברים שלמדתי מהתקופה שהייתי ילד ושר על הבמה, עוזרים לי היום בחינוך הילדים שלי. להסתכל על הדברים בצורה קצת שונה, לתת לילדים מה שלא יכולתי לקבל כילד, כשהייתי עסוק בקריירה מוזיקלית".
היית רוצה לראות גם את הילדים שלך עוברים מסלול כזה?ליסטוונד מסתייג: "לא כל אחד בנוי לזה, העולם הזה הוא מאוד תובעני. זה המון מרפקים וצריך לדעת להתמודד עם זה גם בצורה רגשית. פרט לכך שלא כל ילד בגיל 12 בנוי להיות סוס עבודה, כמו שהתחום הזה דורש. הווי אומר: קודם כול תלמיד במסגרת חינוכית, עם חיי משפחה, חיי חברה וחיי פנאי. אחר כך, בימים להיות באולפני ההקלטות ובלילות להופיע. לדעת לשלב את כל הדברים האלה זה מאוד קשה ואפשר לקרוס. בסך הכול אתה ילד, שצריך גם להתמודד עם כל מיני ביקורות של הקהל. זה לא כל כך פשוט".
קושי נוסף שליסטוונד מציין הוא שזמרים גדולים פחדו להופיע לצדו, מכיוון שילד פלא עלול לגנוב להם את ההצגה. "אתה רואה מה הם עושים מאחורי הקלעים כדי שלא תגנוב להם את ההצגה", הוא רומז, "ואתה צריך להתמודד עם זה. יש לזה הרבה השלכות".
ליסטוונד מחדד שעל אף שהוא אינו רואה פגם בבניית קריירה מוזיקלית לילד, הוא כן מתנגד לתחרויות שירה בין ילדים. "המוזיקה של לפני עשרים שנה, כשהייתי ילד, הייתה מאוד שונה. התחרות היום היא מאוד גדולה ואני בהחלט נגד תחרות שילדים מתחרים בה. לא בריא לילד לעמוד על במה ולהתחרות. בתור ילד, מעולם לא התמודדתי בתחרויות של ילדים. היום יש שפע של תוכניות ריאליטי עם אין-ספור ילדים שמתמודדים. אם הייתי צריך לתת להם ציונים - הם לא היו עוברים".
ויש לו גם המלצה להורים: "אל תדחפו את הילדים שלכם בכוח לבמה אם אין להם את זה. האכזבה יכולה להיות גדולה מאוד. לפעמים אנחנו נותנים לילדים תחושה שהם שרים מאוד יפה ושצפוי להם עתיד מוזיקלי מזהיר, וזה לא נכון. הילד מפתח ציפיות, וכגודל הציפיות - גודל האכזבות. זה טוב להחמיא לילדים, אבל צריך לדעת את המינון הנכון", הוא חותם.
"העדפתי לשיר מאשר לשחק"מידד טסה הוא כיום כבר בחור בן 22, אבל נדמה שרבים עדיין רואים בו ילד פלא. בניגוד לילדי פלא שלוקחים הפוגה מוזיקלית בגיל ההתבגרות בגלל התחלפות הקול, טסה צלח את המעבר בלי צורך בהפסקה והצליח להישאר בזירה המוזיקלית. "אצלי העניין התבטא יותר בקושי לשמור על הקול. הייתי צריך להיות עם ליווי צמוד, על כל דבר להתייעץ עם רופא מסוים. פרט לכך שזה קורה הרבה יותר לאט ממה שחושבים וכמעט לא מורגש", הוא נזכר.
הפעם הראשונה שעלה על הבמה הייתה בחתונה משפחתית בגיל 11 וחצי. התגובות היו נלהבות במיוחד, והופעתו הפכה לחובה בכל שמחה של משפחת טסה המורחבת. באחת החתונות שבהן הופיע ניגנה תזמורתו של ליאור גריידי. בסיום האירוע ניגש גריידי אל אמו של מידד בהתפעלות מהפוטנציאל הצעיר, והציע להקליט לילד אלבום. האם הסכימה והתוצאה הייתה האלבום 'מול שלהבת', שהכיל בעיקר גרסאות כיסוי לשירים מוכרים.
האלבום לא היה הצלחה מסחררת, אבל בהחלט הספיק לאביעד גיל, זמר בפני עצמו שפגש אותו שנה אחרי כן, בחתונה משפחתית כמובן. גיל החליט לזנוח את הקריירה האישית שלו לטובת הפלא החדש שגילה. הוא הוציא לו את האלבום 'על נהרות בבל', שהפך מיד ללהיט והעלה אותו לליגה של הגדולים. במשך השנים הוציא מידד כשמונה אלבומים, הן בז'אנר החסידי והן בז'אנר המזרחי, כשהוא מופיע מדי ערב בשמחות ובאירועים.
כשמידד מתבקש לחזור אל תקופת ילדותו, הוא לא מרגיש החמצה בכך שבילה את זמנו באולפני ההקלטות ובהופעות במקום במגרשי המשחקים, להפך. "בתור נער זאת הייתה החוויה שלי. אדם עושה מה שהוא אוהב, וזה מה שאהבתי: לשיר. בשבילי זה היה במקום לשחק ואפילו יותר מזה", אומר מידד. "בגלל שאתה נהייה דמות מוכרת ומסתכלים עליך, אתה מקבל סוג של מחויבות לדמות שלך, אתה צריך להיראות אדם יותר טוב, ככה שזה גם שמר אותי. לא רק שזה לא הרס לי, אלא עזר לי לשמור על עצמי", הוא מעיד.
החיצוניות לא מפריעה לפעמים לאמת הפנימית?"אני לוקח את הדברים האלה בטוב. אם אני רואה שזה יותר מדי, אני משחרר. צריך לדעת איך לקחת את הדברים".
היית ממליץ לילד אחר לעבור את המסלול שעברת? טסה מגדיר זאת כ"שאלת השאלות של הרבה ילדים". "בכל דבר צריך להתייעץ עם מישהו שמבין בזה. יכול להיות שזה ממש נס איך שעברתי את זה. אם למישהו מסוים זה לא מתאים, הוא יכול ליפול מזה חס ושלום. אצלי הכול קרה ממילא, משמיים. בתור יועץ לא הייתי מייעץ על דבר כזה", הוא אומר. "למרות שאמא שלי דחפה את כל העניין של המוזיקה, אצלי זה בא מתוך רצון טוב וכיף, וזה מה שחשוב", מסכם טסה.
כיום, כשהוא מסכם יותר מעשור של קריירה מוזיקלית, הוא עדיין מחלק את זמנו בין לימוד בישיבת 'אור החיים'של הרב ראובן אלבז להופעותיו הרבות כדי "לשמח את עם ישראל", כלשונו.
אצל דודי הרץ, אזכור הקריירה המוזיקלית מציף לא מעט זיכרונות מהעבר. תשע שנים חלפו מאז שנחתם הפרק הזה בחייו, וכיום הוא נמצא במקום אחר לגמרי. "זה ממש מחזיר אותי אחורה, אני כבר כל כך לא שם", הייתה התגובה הראשונה שלו כשפנינו אליו לצורך הכתבה. היום הוא בן 26, קצין בקבע ובמקביל לומד באוניברסיטה לתואר ראשון. השינוי היותר משמעותי שעבר עליו בתקופה הזאת הוא הורדת הכיפה.
מקהלת בית הספר ברחובות הייתה התחנה המוזיקלית הראשונה שלו, כבר בגיל שש. קצת לפני בר המצווה התחיל לקחת שיעורי פיתוח קול אצל החזן חיים אליעזר הרשטיק, שזיהה את הפוטנציאל ודי מהר התחיל לצרף אותו להופעותיו. הבן של החזן, שרוליק הרשטיק, החליט להשקיע בהרץ והפיק לו אלבום אישי בשם 'לא לפחד כלל'. בהמשך הוציא מיני אלבום עם הזמר אפרים מנדלסון וכן הקליט אלבום של ניגוני חב"ד. בין לבין הופיע על במות נחשבות עם גדולי האמנים, והשתתף בקרוב לעשרים אלבומים.
הפרק של המוזיקה נגמר אצלו בגיל 15. "טכנית כבר לא יכולתי להמשיך לשיר, המנעד הצטמצם והקול התחלף. מאז עברו שנים ואני כבר במקום אחר בחיים", אומר הרץ.
יש לקריירה על הבמה השפעה על אורח החיים שהשתנה?"יכול להיות שהייתה איזושהי השפעה, אבל אי אפשר לדעת".
הרץ שמח בקריירה המוזיקלית שלו. "זו הייתה תקופה מאוד חווייתית, שביגרה אותי ונתנה לי המון. כמובן שיש דקויות קטנות של להשקיע בנקודה מסוימת יותר ובאחרת פחות, אבל בסך הכול הייתי עושה אותו דבר שוב", הוא אומר בערגה.
הכוכבות יצרה לך התמודדויות כילד?"תמיד המשכתי להיות עם החברים בכיתה בבית הספר, זה לא שינה בקטע הזה שום דבר. בלימודים מאוד השקעתי, היו לי ציונים מאוד טובים. אפשר גם וגם, דברים אחרים עשיתי פחות. התעסקתי במוזיקה במקום בדברים אחרים שפחות עניינו אותי".
הנוסחה של הרץ להצלחה היא איזון: "מי שיש לו את זה והתברך - זו חוויה, זה כיף וטוב, כמובן אם עושים את זה בצורה חינוכית ומבוקרת. לא להפסיד בית ספר ושזה לא יבוא על חשבון דברים אחרים".
דור שלישי לחזנות
מוטי זינגבוים הוא בעלים ומנכ"ל משותף של חברת מוצרי קוסמטיקה בשם 'חוה זינגבוים'– אשתו כמובן. קשה להאמין שאיש העסקים הממולח היה עד לפני לא מעט שנים זמר חסידי מצליח ובעבר הרחוק יותר ילד פלא, בתקופה שבה ילדי הפלא במוזיקה החסידית היו דבר נדיר.
נתחיל דווקא מהסוף. היית זמר מצליח, לאן נעלמת?"בשלב מסוים עקב הקריירה עברנו לארצות הברית, שם גרנו כמה שנים והקריירה שגשגה. כשחזרנו לארץ חשבתי שגם בארץ אוכל להמשיך להתפרנס מהשירה והמוזיקה, אבל בסופו של דבר נאלצתי לחזור להופיע בחו"ל. הייתי יותר בחו"ל מאשר בבית וזה לא משהו שאפשר להמשיך איתו, רציתי להיות עם המשפחה. ברגע שנוצרה הזדמנות עם העסק של אשתי, החלטתי להתרכז בזה במאה אחוז. אי אפשר לעשות קריירה, לא עסקית ולא מוזיקלית, בפחות מזה", הוא מסביר.
מוטי התחיל את דרכו המוזיקלית בגיל שמונה, כשהשתתף בתחרות כישרונות צעירים של 'מעריב לנוער'בהיכל התרבות בתל אביב, בה זכה במקום הראשון. מנחה האירוע היה מרדכי פרימן, שהמליץ להורים שלו ללכת על זה ברצינות. הוא חיבר את מוטי לאמרגן שהתמחה במוזיקה חסידית, שהייתה יחסית בחיתוליה. בהמשך הצטרף למקהלת פרחי צברים, ולאחר מכן המשיך בקריירה של ילד פלא באופן עצמאי ברחבי העולם. כילד הוציא קלטת שנקראה 'מוטי זינגבוים – ילד הפלא מירושלים'שזכתה להצלחה רבה. במקביל השתתף כסולן בכמה תקליטים.
הקול שלו התחלף בצורה חלקה, אבל בהמלצת פרופסור נגרי שליווה אותו עשה זינגבוים פסק זמן מוזיקלי בגיל 14 וחצי. ההפסקה הסתיימה עם גיוסו לצה"ל, שם חבר למקהלת הרבנות הצבאית תחת ניצוחו של משה מונה רוזנבלום. בהמשך הפך לסולן הלהקה. לאחר שחרורו מהצבא המשיך בקריירת סולו מצליחה, הוציא לא מעט אלבומים והופיע ברחבי הארץ והעולם.
גם היום, כשהוא בן 53, זוכר מוטי היטב את התקופה. "מצד אחד, זאת ילדות לא נורמטיבית, לא רגילה. ילד שנהפך לזמר, הופך למפורסם, מופיע בכל העולם. מצד שני, השתדלתי יחד עם הוריי להמשיך את הילדות שלי כמו ילד רגיל. הייתי מדריך ואפילו קומונר בבני עקיבא, וניסיתי לשלב ככל האפשר. כשהייתי על הבמה – הייתי זמר לכל דבר, אבל כשחזרתי הביתה והייתי במסגרת של הלימודים והחברה – השתדלתי להתנהל בצורה הכי רגילה ונורמטיבית שאפשר".
היו החמצות?"לא רק שלא החמצתי דברים, להפך. רק הרווחתי. הילדות שלי לא נפגעה. עשיתי דברים שכל ילד עושה, ומצד שני חוויתי חוויה שגם לא כל ילד זוכה לה. בסך הכול זו החלטה מאוד אישית של כל הורה. אם לילד יש כישרון יוצא דופן, זה נכון ויפה לתת לו לפרוץ ולתת רוח גבית לכישרון שלו, כל עוד שזה נשאר במסגרת נורמטיבית, כשהוא עדיין יודע שהוא ילד, שיש את החיים לצד הקריירה".
זינגבוים טוען כי הקריירה כילד בנתה את אופיו: "לפתח קריירה בתור ילד זה בונה הרבה חלקים באישיות שלך, ומחדד איך לקחת פרויקטים ולהתמקצע בהם. זה נותן לך היבטים של אחריות, מחויבות והגשמה. עד היום אני מרגיש שחלק גדול מההתהוות של מי שאני והאופי שלי, גם בחיים העסקיים – נוצרו ונזרעו עוד בתור ילד בתקופה ההיא", הוא אומר.
יש למוטי לא מעט תובנות על ההבדלים בין התקופה של היום לתקופה ההיא: "אנחנו חיים היום במדיה של פייסבוק ואינטרנט, שבתוך יום מישהו יכול להתפרסם ברחבי העולם. בתקופה שהייתי ילד, הקריירה הייתה צריכה להיבנות בעבודה של נדבך על גבי נדבך ובצעדים קטנים, כדי ליצור קריירה יציבה. בעולם של היום אתה עולה בן לילה, ובאותה מידה יכול להיעלם בן לילה. מי שרוצה להיכנס לתחום הזה צריך להבין שלמרות שהיום המדיה היא חובקת עולם, יש להשקיע בבסיס ולבנות את זה עקב בצד אגודל עד להצלחה אמיתית", הוא חותם.
שרוליק הרשטיק הוא כבר דור שלישי בעולם המוזיקלי. אביו, החזן חיים אליעזר הרשטיק, היה גם הוא ילד פלא שגדל אצל אבא שלו - משה מנחם הרשטיק, שהיה מורו ורבו לתורת החזנות ופיתוח קול. בהמשך הופיע הנער חיים אליעזר רבות לצד החזן משה קוסוביצקי, שגם היה בעבורו סוג של מורה.
מעשה אבות סימן לבנים, וכבר בגיל שמונה-תשע התחיל שרוליק להופיע עם אביו על במות גדולות עם גדולי הזמרים והחזנים. בתקופת בר המצווה היה הסולן המרכזי בקלטת 'אודה'של חסידות ויז'ניץ. קצת אחרי כן הוריו הפיקו לו קלטת אישית בשם 'ושם נעבדך'עם משה לאופר, שגם הלחין חלק מהשירים. בשיא ההצלחה של אותה תקופה הגיע משבר חילוף הקול. "הייתי בישיבה קטנה, ככה שזה יצא טוב", הוא משחזר. "אבל גם בתקופה הזאת לא הפסקתי לגמרי לשיר, הייתי על אש נמוכה. אבא שלי היה חזן בבית הכנסת 'מאנה'בתל אביב, והייתי שר איתו בכל שבת. בהמשך התחלתי לנצח על מקהלה קטנה".
כיום, כשהוא מתקרב לשנתו ה37, שרוליק עדיין מצוי עמוק בתחום המוזיקה כזמר חתונות, מנצח על מקהלות ומעבד לזמרים אחרים כמו אברימי רוט ואלי הרצליך. במבט לאחור הוא בטוח שהתקופה הזאת נתנה לו המון. "אם הייתי יכול, הייתי עושה זאת שוב ואולי אפילו יותר טוב", הוא אומר, וממשיך גם לדור הבא: "הילדים שלי הם מוזיקליים ושרים יפה. לפעמים אני מעלה אותם על במות, כמו בשמחת בית השואבה, אבל לא דוחף אותם".
"היו גם קצת התמודדויות", הוא נזכר, "אבל בגדול לא הייתה תקשורת כמו היום, שהכול נמצא בתוך דקות אצל כולם. הכול היה שונה. הייתי מופיע והילדים בכיתה לא היו יודעים כלום. לפעמים הייתי מחסיר חומר כשהייתי טס לחו"ל, אז היה לי מורה פרטי והייתי משלים חומרים. בכיתה לא ידעו על כך. לא רק שלא ידעו, אלא כשהייתי מספר לחברים שלי שהופעתי, הם חשבו שאני מדמיין. לא התייחסו אליי ברצינות, כי זה לא היה עניין".
איך מגיעים לאיזון בתקופה הזאת?"הכול מתחיל מהבית. אם הבית נותן לך את הפרופורציות הנכונות, אתה מבין שיש לך משהו שלילדים אחרים אין, אבל לא מעבר לזה, והכול בענווה. כל העניין מתחיל כמה דורות אחורה, אבא שלי חזן וסבא שלי היה חזן – כולם היו בעלי תפילה, וזה היה העיסוק הכמעט-מרכזי בבית. זה לא שנפלתי לתוך משהו חדש ולא מוכר, אתה גדל בבית כזה".
אתה רואה את הילדים שלך גם גדלים כילדי פלא?"במוסדות הלימוד שהם נמצאים בהם כרגע לא נראה לי כל כך, אבל אי אפשר לדעת, כרגע הם עוד צעירים. אני זורם עם העניין. אם זה יקרה – אברך על זה. אם לא, אז לא. חנוך לנער על פי דרכו".
